החלטה בתיק בש"פ 11042/05

א.        בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר-הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 9.12.05 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1044/05 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ב.        נגד המשיב הוגש כתב-אישום המייחס לו ולאחרת ביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר בנסיבות מחמירות, עושק, סחיטה באיומים, איומים וקשירת קשר לביצוע פשע. בנוסף מיוחסות למשיב עבירות של אינוס, ביצוע מעשה מגונה, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה והטרדת עד.

ג.        (1) לפי עיקר הנטען בכתב-האישום, בשנים 2005-2001 פרסמו המשיב והאחרת את עצמם כבעלי יכולות מיסטיות להעניק "טיפולים" להשבת אהבות נכזבות, להסרת כישופים ועוד. בעקבות הפרסומים פנו אליהם נשים, אשר בתמורה לטיפולים כאמור שילמו למשיב ולאחרת מאות אלפי שקלים חדשים, תכשיטים, חפצי ערך ורכוש רב. כחלק מן ה"טיפולים" ביצע המשיב מעשי אינוס ומעשים מגונים בגופן של חלק מן הנשים. בנוסף, סחטו המשיב והאחרת כספים מכמה מהנשים באמצעות איומים עליהן כי יפגעו בשמן הטוב ובצנעת הפרט שלהן. 

           (2) בהחלטת בית-המשפט המחוזי נעצר המשיב - וכך גם האחרת - עד תום ההליכים. בית המשפט (השופט כבוב) ציין את מסוכנות המשיב והאחרת, וכן את עברו הפלילי המכביד של המשיב - 25 הרשעות קודמות במגוון תחומי הפשע, ובהם סחיטה באיומים, איומים, עבירות אלימות לרבות במשפחה, מרמה ורכוש, ובריחה ממשמורת חוקית, שבחלקן נעשו בעת ביצוען של עבודות שירות.

           (3) בבקשה נטען כי הארכת המעצר נחוצה נוכח המסוכנות, חשש לשיבוש מהלכי משפט והטרדת עדים, ועברו הפלילי של המשיב. צוין כי שמיעת התיק טרם החלה בשל אילוצי יומן של בית-המשפט, וכי נקבעו ארבעה מועדים לשמיעת ראיות לחודש פברואר 2006, בתוך תקופת ההארכה המבוקשת.

           (4) יצוין כי מעצרה של האחרת המואשמת עם המשיב הוארך בתשעים ימים נוספים בהסכמת בא כוחה.

           (5) בדיון מסרה באת כוח המדינה, כי אף הטעם לאי קיומן של הוכחות בתיק עד כה הוא העומס בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אין מקום להטיל את השלכות העומס על הציבור. עוד ציינה כי יהא כנראה צורך בהארכה נוספת.

           (6) בא כוח המשיב ציין כי זכויות המשיב ושכמותו נדחות מפני שיקולים שאינם מתאימים לנסיבות, ואין טעם אמיתי לאי שמיעתן של הראיות; גם ימי ההוכחות שנקבעו לא יהא בהם - כפי שגם אומרת המדינה - די לסיום. המדינה, כך נטען, לא פנתה וביקשה קביעת מועדים כנחוץ; באת כוח המדינה משיבה, כי לא היה טעם לפנות בהקשר זה, על פי הניסיון בתיקים אחרים.

ד.        המצב בתיק זה אינו משביע רצון מכל וכל. אין זו פעם ראשונה, כמובן, וחוששני שאף אינה אחרונה, שתיקים באים לדיון מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים כשידי התביעה ריקות, במובן זה שלא נערכו כל דיוני הוכחות בתוך תשעת החודשים שקבע המחוקק לעניין מעצר עד תום ההליכים (סעיף 61 לחוק המעצרים), ולא אחת גם לאחריהם. הבעייתיות מוטלת בראש וראשונה לפתחו של בית המשפט, כמובן, הנאבק בעומסים בלתי אפשריים ועליו לתת פתרונות, ולפתחה של מערכת בתי המשפט בכלל.  לדעתי במקרים כאלה הרצוי והראוי הוא שהתביעה תפנה להרכב הדן ותידרש למצב שנוצר, המסכל את כוונת המחוקק; ואם אין בידי ההרכב, בשל העומס, ליתן פתרון, יש להניח את הנושא לפתחו של נשיא בית המשפט הדן או סגנו הממונה על התיקים הפליליים או שניהם; ואם אף בידיהם אין פתרון יעבור הדבר לפסים מערכתיים: מנהל בתי המשפט ולבסוף נשיא בית משפט זה. בנסיבות קשות במיוחד ייתכנו לדעתי מחשבות מערכתיות בדבר ניוד תיקים לבתי משפט אחרים, שחרף העומס מרווח הנשימה שלהם גדול יותר.

ה.        (1) בענייננו, לא נעשו אלה, והדברים נאמרים מבלי לפגוע: אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי. אכן, המשיב, על פי המסוכנות העולה מן המעשים, ומעברו הפלילי המעיד עליו כי שלח ידו באינטנסיביות בענפים שונים של עבירות, ראוי היה למעצר עד תום ההליכים, ומסוכנותו - שראשיתה בעבירות מגיל 16 המשתרעות על פני לא הרחק ממחצית היובל שנים - לא פגה. חובת בית המשפט להידרש לשלום הציבור. אך חוששני שלא ניתן ביטוי באשר לניהול המשפט לכל האמור לעיל, לרצון המחוקק ולזכויות המשיב, ולא כל שכן, כאשר ברור וידוע על פי המצב הנוכחי כי הארכה נוספת תתבקש.

           (2) בסופו של יום, איני רואה מנוס מהארכת מעצרו של המשיב למשך ארבעים וחמישה יום. מטרתה של ההארכה היא למנוע מן הציבור את מסוכנותו המוכחת של המשיב, ועם זאת לנסות לאזן במידה מסוימת את שאירע עד כה על-ידי עיבוי מועדי הראיות. בימים הקרובים תפנה התביעה לבית המשפט המחוזי ותבקש לקבוע מועדים נוספים הן לפני המועדים הקבועים כיום והן לאחריהם, כך שיתבהר הצפי להשלמת ההוכחות בתיק. הנסיבות מצדיקות מעקב תכוף יותר של בית משפט זה, כחובתו בהפעלת סמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ורוחו, מאשר ציפיה של 90 יום. בהמשך תוגש בקשה נוספת לבית משפט זה, דבר שכנראה אין מנוס ממנו, ויוחלט על פי התמונה באותה עת. אבקש כי העתק החלטה זו יועבר לנשיא בית המשפט המחוזי ולמנהל בתי המשפט.

           ניתנה היום, ה' בכסלו תשס"ו (6.12.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: